תגובה: האש לא מחכה לכבאים: לקחי בטיחות אש קטלניים מבית ספר ביצהר וכיצד למנוע את האסון הבא במבני ציבור

אירוע שריפת הרכב הבוער ביצהר, שהתקרבה באופן מסוכן לבית ספר, הוא אירוע שובר שוויון – הוא אינו רק תזכורת חדה לסיכונים, אלא קריאת השכמה דרמטית: במבני ציבור, ובמיוחד אלו המכילים ילדים חסרי אונים, אסור להסתמך על מזל או על הגעת לוחמי האש בלבד. ההגנה חייבת להתחיל בתכנון אקטיבי של עמידות אש מבנית – קו הגנה פסיבי ראשוני, קריטי ובלתי מתפשר. הבעיה האמיתית אינה השריפה עצמה, אלא העובדה שרוב המבנים בישראל אינם מתוכננים עם מעטפת מבנית בעלת עמידות אש מוכחת, המסוגלת להכיל, לבלום ולבודד אש לפני שתגיע לאזורים רגישים. זהו לא כשל תכנוני תיאורטי; זוהי פצצת זמן מתקתקת. בפועל, המשמעות של התעלמות מכך היא פגיעה פוטנציאלית בחיי אדם, עובדה שכל מהנדס ואדריכל חייב לשאת באחריותה. אנו רחוקים מסטנדרט בטיחותי מינימלי, וזוהי סכנה ברורה ומיידית לציבור.