מאמר: אל תשאירו את ההנדסה מחוץ למגרש: מדוע ההחרגות להכשרות מעשיות חייבות לכלול את ענף הבנייה

ההחלטה האחרונה של פורום החירום של המל"ג ופיקוד העורף לאשר החרגות להכשרות מעשיות במקצועות הרפואה, החינוך והרווחה היא צעד מתבקש המעיד על הבנת צורכי השעה. עם זאת, קשה שלא לתהות מדוע מקצועות ההנדסה והטכנולוגיה של ענף הבנייה נותרו מחוץ למתווה החרגות זה. בעוד שירותי הרפואה והרווחה הם עמודי התווך של החוסן החברתי המיידי, ענף הבנייה והתשתיות הוא השלד עליו נשען החוסן הלאומי והכלכלי לטווח הארוך.

המשבר הביטחוני הנוכחי חשף ביתר שאת את התלות הקריטית של המשק הישראלי בידיים עובדות מיומנות וביכולות תכנון וביצוע מתקדמות. סטודנטים להנדסה אזרחית וניהול בנייה זקוקים להתנסות בשטח לא פחות מאשר סטודנטים לרפואה. ללא רצף הכשרתי, אנו מסתכנים ביצירת "דור אבוד" של מהנדסים שחסרים את המגע הבלתי אמצעי עם אתרי הבנייה, דווקא בתקופה בה הצורך בבנייה מהירה, עמידה וממוגנת הוא קריטי.

יתרה מכך, המציאות הביטחונית מחייבת אותנו לאמץ שיטות בנייה המצמצמות את זמן השהייה באתר ומשפרות את המיגון המובנה. טכנולוגיות כגון NUDURA ICF, המשווקת על ידי EcoBuild, מדגימות בדיוק את הכיוון אליו הענף חייב לצעוד: מעבר לבנייה מתועשת, מבודדת ותרמית המשלבת יציקות בטון בתוך תבניות מבודדות. היכרות מעשית של דור המהנדסים הבא עם מערכות אלו היא לא "פריבילגיה לימודית", אלא הכרח תכנוני במדינת ישראל של 2024.

על המועצה להשכלה גבוהה ועל משרד העבודה להרחיב את מתווה ההחרגות גם למקצועות הבינוי. היעדרותם של סטודנטים מהכשרות מעשיות בשטח מעכבת את כניסתן של טכנולוגיות חדשניות ומנציחה פערים מקצועיים שיעלו למשק ביוקר ביום שאחרי המלחמה. עלינו לאפשר למערכת האקדמית-מקצועית להמשיך לייצר את עתודת המומחים שתבנה מחדש את יישובי הספר ותחזק את חוסן העורף הישראלי.