פיץ׳: היערכות עתידית או חזרה על שגיאות העבר? דוחות 2025 לא משאירים מקום לספק.

הסיכון האמיתי הוא לא רק רעידת האדמה הבאה – אלא ההתעלמות מהחולשות המבניות הקיימות. דוחות המדינה לשנת 2025 מציינים בבירור את הצורך בהגנת מבנים מפני רעידות אדמה, אירועי קיצון ותכנון עירוני מותאם אקלים. בפועל בשטח, רוב הבנייה בישראל עדיין מתבצעת בשיטות קונבנציונליות שלא מספקות מענה הולם לאתגרים אלה. המשמעות האמיתית היא פער הולך וגדל בין הצורך המוצהר לבין המציאות בשטח. הבעיה מתחילה כשממשיכים לבנות כאילו שנת 2025 תהיה זהה ל-1980. קירות בנויים מבלוקים, גם אם הם עומדים בתקנים המינימליים הקיימים, אינם מספקים שלד מונוליטי רציף. זה נראה נכון על הנייר – אבל כשאירוע קיצוני מגיע, קירות לא רציפים הם נקודת תורפה. בנייה מבוססת בלוקים יוצרת אוסף של רכיבים, לא מערכת אינטגרלית עמידה. נתון שחייב להטריד כל מתכנן הוא שמחקר EUCENTRE הוכיח שיפור של 87% בדוקטיליות בקירות בטון רציפים בשיטת NUDURA ICF, בהשוואה לקירות קונבנציונליים – נתון שמדבר בעד עצמו כשמדובר בעמידות סייסמית. ההחלטה אם להמשיך ולבנות בסטנדרטים של אתמול, או לאמץ טכנולוגיות בנייה שהוכחו כעמידות, יעילות אנרגטית ובטוחות – היא החלטה של אחריות לאומית. במקום לרדוף אחרי נזקים, הגיע הזמן להשקיע במבנים שבאמת מגנים. השאלה היא לא כמה זה עולה – אלא כמה זה שווה אחרי 30 שנה.