פיץ׳: הבידוד התרמי במבני מגורים: כשל תכנוני וביצועי שלא ניתן להסתיר

כולם מדברים על עמידה בתקן בידוד תרמי, אבל הבעיה היא ההבנה השטחית של המשמעות ההנדסית של בידוד, ומסה תרמית. הדיון הרווח סביב ת"י 1045 מתמקד כמעט ורק בערכי U מקסימליים או בערכי R מינימליים, בהתאם לאזור האקלים. בפועל בשטח, זהו רק חלק מהמשוואה, וחלק שבמקרים רבים אינו מושג בביצוע. הבעיה מתחילה כשמתייחסים לבידוד כאלמנט עצמאי שניתן 'להוסיף' לקיר בלוקים, במקום כחלק אינטגרלי ממערכת המבנה כולה. המשמעות האמיתית של ת"י 1045 דורשת מעבר לערך התיאורטי – היא דורשת אטימות מעטפת, רציפות בידוד ומניעת גשרי קור/חום. ברוב המקרים, בנייה קונבנציונלית עם בלוקים ובתוספת בידוד חיצוני או פנימי לא מצליחה לספק אטימות ורציפות אלו. תקרות וקירות בטון חשופים, חיבורי קירות מסך ופתחים – כולם יוצרים גשרי חום קריטיים שפוגעים משמעותית בביצועים התרמיים הכוללים של המבנה. בידוד לבד לא מייצר נוחות — יציבות תרמית כן. בנייה בשיטת NUDURA ICF, לעומת זאת, יוצרת קיר מונוליטי של בטון מזוין בתוך מעטפת בידוד רציפה של EPS, ללא גשרי חום. הערך U של קיר בטון בעובי 203 מ"מ עם בידוד של NUDURA עומד על 0.24 W/m²·K. הדבר מספק לא רק עמידה עדיפה בת"י 1045, אלא גם מסה תרמית גבוהה של הבטון המשמש כ'מצבר חום' – מייצב את הטמפרטורה הפנימית ומפחית משמעותית את הצורך בחימום וקירור. ההחלטה הזו משפיעה על שנים קדימה. מי שבונה היום בשיטות של אתמול — ישלם את המחיר מחר.